הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הוא נבואת תוכחה המופנית אל שארית העם שנמלטה לשם. ירידתם של גולים אלו לא נבעה רק מפחד, אלא ממחשבה מוטעית שמחוץ לארץ יוכלו לעבוד עבודה זרה ולהידמות למקומיים מבלי להיענש. הכתוב מפרט את האזורים השונים שבהם התיישבו: הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף, וכן וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס, שהיא מצרים העליונה שבדרום המדינה. הנבואה באה להוכיחם לֵאמֹר כי מאחר שלא למדו מלקחי חורבן ירושלים, עקשנותם להמשיך בעבודה זרה תביא עליהם כליה מוחלטת בחרב וברעב, עד שלא יישאר מהם איש שיוכל לשוב ליהודה.
ירמיהו, פרק מ״ד, פסוק א׳
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ אֶ֚ל כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַיֹּשְׁבִ֤ים בְּמִגְדֹּל֙ וּבְתַחְפַּנְחֵ֣ס וּבְנֹ֔ף וּבְאֶ֥רֶץ פַּתְר֖וֹס לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.