הצירוף ואת כל הנפש מכוון במקרה זה לעבדים ולשפחות שהושארו בארץ [מצודת דוד]. באשר למילה את המופיעה בצירוף את גדליהו, הפרשנים מסבירים כי משמעותה כאן היא "עם", כלומר תיאור של שארית העם שהשאיר נבוזראדן עם גדליהו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
בסוף הפסוק מוזכרת לקיחתם של ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריהו. הפרשנים מסכימים כי השניים נלקחו למצרים בכוח ושלא מרצונם. הסיבה לכך שהעם התעקש לקחת אותם עמו היא הרצון שזכותם הרוחנית של הנביא ושל ברוך תגן עליהם בדרכם ובשהותם שם [חומת אנך].
בהקשר זה, מתבהרת ההאשמה שהטיח העם בברוך בפסוקים הקודמים, לפיה הוא מסית את ירמיהו כדי למסור אותם ביד הכשדים. העם לא באמת חשד בברוך שהוא חפץ ברעתם מתוך כוונת זדון להסגירם לאויב. תחת זאת, הם סברו שלברוך יש טעמים נסתרים משלו לעכב את ירידתם למצרים, והם טענו כי התוצאה הישירה של עצם העיכוב הזה תהיה בהכרח נפילתם בידי הכשדים [חומת אנך].