העם מסרב לקבל את דברי הנביא, וטוען כי ירמיהו כלל אינו מדבר מדעתו שלו. לטענתם, סופרו, ברוך בן נריה, הוא שמַסִּית אותו, כלומר מפתה ומשדל אותו [מצודת ציון], לנבא להם שעליהם להישאר ביהודה.
הפרשנים מציעים מספר הסברים לסיבה שבגללה העם בחר להאשים דווקא את ברוך ולמניעים שעמדו מאחורי פעולותיו. גישה אחת מציעה כי ייתכן שהיה סכסוך ומריבה קודמת בין העם לבין ברוך, ולכן חשדו בו שהוא מתמרן את ירמיהו במטרה למסור אותם ביד הכשדים [מצודת דוד]. באשר למניע הנסתר של ברוך, יש המבארים כי הוא פעל מתוך אינטרס אישי להגיע לבבל, ולכן רצה שהכשדים ייקחו אותם לשם [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המציגים מניע הפוך לחלוטין הקשור לשאיפותיו הרוחניות: העם ידע שברוך משתוקק להגיע למדרגת נבואה. מאחר שרוח הנבואה אינה יכולה לחול מחוץ לארץ ישראל, הם חשדו שהוא מייעץ לירמיהו לעכב אותם בארץ כדי שיוכל להמשיך לשהות בה ולזכות בנבואה [חומת אנך].
מטרת ההסתה, לטענת העם, היא לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ. הכוונה אינה שכל העם יומת וגם יוגלה, אלא שהכשדים יהרגו חלק מהם, ואת החלק הנותר יגלו לבבל [מצודת דוד].