נביא הזעם נדרש להעביר מסר ברור מאת ה' אל קהל היהודים השוהים במקום. המהלך ההיסטורי כולו מוצג כפעולה אלוהית מכוונת, שבה ה' מניע את האירועים ומביא את מלך בבל אל היעד שנקבע מראש. הציווי ואמרת אליהם מופנה ישירות אל אותם יהודים [מצודת דוד]. ההכרזה הנני שולח מלמדת כי ה' הוא זה שיעורר את לבו של נבוכדנאצר לבוא לשם, ולכן מלך בבל מכונה כאן עבדי, שכן הוא משמש ככלי שרת ועושה את שליחותו של ה' [מצודת דוד].
שיאו של המהלך מתבטא בהצבת שלטונו של מלך בבל במקום המדויק שהוכן לכך. נבוכדנאצר יציב את כיסאו מעל האבנים שהוטמנו, ונטה מעליהן את אוהלו [מצודת דוד]. הפרשנים מתמקדים רבות בביאור המילה שפרירו. מילה זו מופיעה בפסוק בכתיב שפרורו (עם האות וי"ו) אך נקראת שפרירו (עם האות יו"ד). ההסבר לכך הוא שאותיות אהו"י מתחלפות ביניהן לעיתים קרובות, ולכן חילוף האותיות אינו משנה את משמעות המילה [מנחת שי, רד"ק].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא אוהל, אך לא אוהל רגיל, אלא אוהל מלכותי, יפה, משובח ומפואר במיוחד. שמו של האוהל נגזר מיופיו, והוא קשור לשורש ש.פ.ר, בדומה לביטויים מקראיים אחרים המבטאים יופי כגון "הנותן אמרי שפר" או "ברוחו שמים שפרה" [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המילה בנויה במשקל הכולל הכפלה של אותיות השורש, בדומה למבנה של המילה "סגריר" [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק].