איוב, פרק י״א, פסוק י״א

השגחתו של ה' על בני האדם מוחלטת, והוא בוחן את מניעיהם הנסתרים ואת מעשיהם הגלויים כאחד. כִּי־הוּא יָדַע מְתֵי־שָׁוְא, כלומר הוא מכיר את נטייתם הפנימית של בני האדם לשקר, וַיַּרְא־אָוֶן, שכן הוא רואה בבירור את פשעיהם המוחשיים ואף צופה בחטאים עתידיים כאילו התרחשו בהווה. הכרתו את החטא היא כה שלמה עד שהוא מבין את כל פרטיו מיד, וְלֹא יִתְבּוֹנָן במובן שאינו זקוק לחקירה והשתהות אנושית, או לחלופין, שהוא בוחר להעלים עין מפשעיהם מתוך רחמים. גישה אחרת מפרשת שהפסוק מתאר כיצד ה' שופט חוטאים לפי רמת כוונתם, החל מאנשים שפושעים במזיד, דרך אלו שטועים מבחינה מחשבתית, ועד לאנשים שחוטאים מתוך בורות מוחלטת משום שאינם מנסים להתבונן בדרכיו.