האדם המוגבל בשכלו אינו מסוגל לרדת לסוף דעתו של ה', ולכן נשאלת השאלה הרטורית האם הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא, כלומר האם תוכל לחקור ולהבין את מהותו העצמית של הבורא. אמנם אנו עדים להשגחת ה' בעולם, אך נשאל אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא, האם תצליח להגיע אל הגבול וקצה הדעת של הבנת מעשים אלו. בשל מוגבלות זו, האדם אינו יכול לדעת את הסיבה האמיתית לייסוריו או לשפוט מי צדיק ומי רשע, שכן רק ה' מודד כל אדם לפי פוטנציאל יכולותיו. מנגד, קיימת גישה ההופכת את כיוון הדברים, ולפיה הפסוק שואל את האדם האם יוכל לעמוד בחקירה שה' חוקר בו, והאם הוא ממלא את חובתו להעמיק בחכמה העליונה כפי יכולתו.
איוב, פרק י״א, פסוק ז׳
הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַּ תִּמְצָ֑א אִ֤ם עַד־תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.