צופר תוקף את תגובותיו הארוכות של איוב ומבהיר שייסוריו נובעים מחטא ונועדו לעוררו לתשובה אל ה', שדרכי הנהגתו נסתרות לעיתים. הוא שואל הרוב דברים לא יענה, כלומר האם אתה סבור שריבוי המלל ימנע מאחרים לתת לך מענה ותשובה, או שמא להפך, עודף דבריך הוא דווקא הסיבה שלא תזכה להתייחסות. ייתכן שאיוב מאריך בטענותיו במכוון כדי להקשות על חבריו להשיב וכך להינצל מהודאה בטעותו, ולכן צופר ממשיך ותוהה ואם איש שפתים יצדק, כלומר האם אדם בעל כישרון להתנסח ברהיטות הוא בהכרח הצודק. לבסוף, הוא רומז שאיוב מנצל את נאומיו הנלהבים כדי לייצר אשליה של צדק, מתוך מחשבה שדיבור נסער ובלתי פוסק יגרום לשומעים להניח שבאמת נעשה לו עוול.
איוב, פרק י״א, פסוק ב׳
הֲרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֵעָנֶ֑ה וְאִם־אִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.