איוב, פרק י״א, פסוק כ׳

סופם של עושי הרעה מתאפיין בקריסה מוחלטת, כאשר וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה מתוך ציפייה ממושכת שאינה באה על סיפוקה. הם מייחלים לשווא למפלת הצדיק, לשובה של הצלחתם שאבדה או לסיפוק תאוותיהם, אך נותרים בחרדה מתמדת. בשעת צרתם יגלו כי וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם, שכן יאבד מהם כל מקום מחסה ומשען ולא יהיה להם לאן לברוח מן המוות. לבסוף, וְתִקְוָתָם תסתיים במַפַּח־נָפֶשׁ, המבטא צער עמוק ואת יציאת נשמתם אל האבדון, או לחלופין, את רצונם לחוות ייסורים בעצמם מתוך תקווה שאלו יביאו אותם לידי תשובה.