צופר מפנה כלפי איוב ביקורת חריפה, ומאשים אותו כי דבריו משתיקים את שומעיו ומאפשרים לו להמשיך ללעוג ללא כל תגובת נגד.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה בַּדֶּיךָ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לכזבים ובדיות שאיוב בודה מלבו [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים את המילה בהשאלה מעולם הצומח, מלשון "בדים" שהם ענפיו העבים של האילן. לפי גישה זו, המילה מסמלת עיונים רמים, מחשבות גדולות ודברים מסועפים היוצאים מן האדם [מלבי"ם, תקות אנוש].
המילה מְתִים מפורשת כבני אדם, כאשר חלק מהפרשנים מדגישים כי מדובר באנשים חלשים, פשוטים וחסרי השכלה [מלבי"ם, אלשיך]. הפועל יַחֲרִישׁוּ מובן כפועל יוצא, כלומר דבריו של איוב גורמים לאותם אנשים לשתוק ולעמוד חסרי מילים. ייתכן אף שהכוונה היא לקהל השומעים הרחב שעמד מסביב לאיוב ולרעיו, ונותר המום לנוכח התבטאויותיו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר סיבות לשתיקתם של האנשים למשמע דברי איוב: יש הסבורים כי השומעים שותקים משום שהם טועים לחשוב שאיוב דובר אמת [מצודת דוד], או משום שהם אנשים פשוטים שאינם מסוגלים להתמודד עם טענותיו המורכבות והעמוקות [מלבי"ם]. דעה אחרת גורסת כי דברי איוב הם כה שקריים, עד שאיש כלל אינו מעוניין לטרוח ולהשיב להם [תקות אנוש]. בנוסף, יש המסבירים כי האנשים חוששים להוכיח את איוב משום שאינם יודעים בוודאות אם הוא אכן צדיק, ובפרט כאשר תלונותיו מופנות ישירות כלפי ה' [רמב"ן]. מנגד, מוצעת גישה ולפיה השותקים הם דווקא רעיו החכמים של איוב, שאינם משיבים לו מתוך ענווה, למרות שהוא מלעיג עליהם [אלשיך].
חלקו השני של הפסוק, וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם, מתאר את התוצאה של שתיקה זו. מכיוון שאיש אינו גוער באיוב, עוצר בעדו או מכלים אותו, הוא מרגיש בנוח להמשיך בלעגו כלפי ה' וכלפי סביבתו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היעדר התוכחה משאיר את איוב במצבו ומונע ממנו לחזור בתשובה. יתרה מכך, התנהלות זו מסבירה מדוע ה' אינו עונה לאיוב: ה' מתרחק מדוברי שקר ומאנשים השייכים לכת הלצים, ולכן כל עוד איוב ממשיך בכזביו ובלעגו מבלי שאיש יוכיח אותו, שערי התשובה והשיח האלוהי נותרים סגורים בפניו [אלשיך].