איוב, פרק י״ב, פסוק ח׳

הבריאה כולה, מיסודות החומר ועד לבעלי החיים, מהווה עדות חיה לחכמתו הנסתרת של ה'. לו היה ניתן לנהל דיבור, אוֹ שִׂיחַ, עם הארץ, היא הייתה מלמדת, וְתֹרֶךָּ, על נס קיומה המנוגד לחוקי הטבע, בכך שהעפר הכבד מונח על פני המים. פנייה זו לָאָרֶץ עשויה לכוון גם להתבוננות ביסודות החומר או ביצורים הנחותים הרוחשים עליה, שדרכם ניתן להבין את דרכיו הנעלמות של ה'. מדרג הבריאה יורד אל היצורים הנמוכים ביותר, שעליהם נאמר וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם. עצם קיומם של יצורים בעלי נפש החיים במים מבלי להיחנק מהווה פלא מובהק ועדות חיה על כבודו של ה'.