איוב, פרק י״ב, פסוק ד׳

איוב מביע את כאבו על כך שהפך למושא של שְׂחֹק, כלומר לעג ובוז, לְרֵעֵהוּ, כאשר חבריו משתמשים בו לשעשוע, ויש המפרשים שהוא דווקא לועג לרעיונותיהם המגוחכים כלפיו. הכאב מתעצם לנוכח הפער בין עברו כאדם שהיה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ לבין מצבו הנוכחי, אולם ייתכן שמילים אלו מתארות דווקא את חבריו המצליחים שמרגישים שה' עונה להם ולכן מתנשאים עליו. למרות זאת, איוב עומד על חפותו ומעיד על עצמו שהוא צַדִּיק תָּמִים, בניגוד לחבריו שטועים לחשוב שהוא חוטא או שמתיימרים להיות צדיקים בעצמם. הלעג כלפי האדם הסובל פוגע למעשה בה' עצמו, אך מתוך הצער קיימת תקווה שה' יענה לאיוב ויהפוך את הבוז לשמחה שלמה.