הנהגתו של ה' בעולם כוללת את היכולת להפוך את הסדר החברתי על פיו ולפרק את כוחם של המנהיגים והאנשים החזקים ביותר בחברה, תוך שיבוש מוחלט של דרכם ומעמדם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כֹּהֲנִים אינה מתייחסת לאנשי דת, אלא לשרים, מנהיגים והאנשים הנכבדים בכל אומה. ה' מוליך אותם שׁוֹלָל, כלומר מפשיט אותם מעושרם, מנכסיהם ומכבודם, ומותיר אותם ללכת בודדים ומשוללים מכל מעמד ושררה [רמב"ן, תקות אנוש]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה כפשוטה, ככוהני דת אשר רגילים ללכת בכבוד ובתפארת חכמתם, או כמנהיגים רוחניים המנסים לרסן את ההמון באמצעות האמונה, אך ה' מסכל את עצתם ומוליך אותם שולל [מלבי"ם, תקות אנוש].
בחלקו השני של המשפט, המילה וְאֵתָנִים מתארת את האנשים החזקים, התקיפים ובעלי הכוח, בין אם בגבורתם הפיזית ובין אם בעושרם ובמעמדם. ה' יְסַלֵּף אותם, כלומר יעוות, יטעה וישבש את דרכם. הוא מונע מהם לפעול בדרך הגיונית או להילחם כראוי, ומכוון את דרכם אל האבדון [מצודות, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן, תקות אנוש, מלבי"ם].
גישה פרשנית ייחודית קושרת את המילים לאירועי קריעת ים סוף. לפי פירוש זה, הכֹּהֲנִים הם בני ישראל, משרתי ה', שה' הוליך אותם בתוך הים שהפך לשׁוֹלָל, קרקע יבשה שהופשטה מהמים שכיסו אותה. האֵתָנִים הם המצרים הרודפים, או המים העזים עצמם, אשר ה' יְסַלֵּף את דרכם ושיבש את מסלולם כך שהמים ישובו ויטביעו את מחנה מצרים לבדו [אלשיך].