חכמת האדם אינה נקנית ברגע אחד, אלא היא פרי של ניסיון מצטבר, תצפית רבת שנים ומסורת העוברת מדור לדור. המילה בישישים מתארת אדם זקן מאוד, והיא נגזרת מהמילה "יש", המבטאת את העובדה שהישות והקיום עמדו בו ימים רבים [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מציינים כי אות היחס בי"ת במילה זו משרתת גם את חציו השני של הפסוק, כך שיש לקרוא את המילים ואורך ימים כאילו נכתב "ובאורך ימים" [אבן עזרא, מצודת דוד].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את היתרון השכלי הנרכש עם הגיל. זקנים רוכשים חכמה משום שראו ובחנו מקרים רבים במהלך חייהם, וכן משום שקיבלו מסורת קדומה מאבותיהם, בעוד שתבונה מתפתחת מתוך ריבוי העיון המאפשר להם להקיש ולהסיק דבר מתוך דבר [מצודת דוד, מלבי"ם, תקות אנוש]. עם זאת, יש המדגישים כי השתבחות השכל עם הגיל אינה מובטחת לכל אדם, אלא מתקיימת דווקא בתלמידי חכמים, שזוכים לשפע של חכמה ככל שהם מזדקנים, בניגוד לעמי הארץ שדעתם מידלדלת [חומת אנך].
הפרשנים חלוקים לגבי תכליתו של משפט זה בהקשר של נאום איוב. יש המסבירים כי איוב משתמש בפסוק כדי להצדיק את השקפתו על סמך ניסיון חייו האישי והמקרים שראה [רמב"ן], או כדי להוכיח את רעהו צופר, שהיה צעיר ממנו, ולטעון כי גילו המופלג של איוב מקנה לו עליונות בחכמה עליו [מצודת דוד].
מנגד, גישה אחרת לוקחת את הפסוק למישור התיאולוגי ומקשרת אותו לגדולת ה'. יש המבארים כי ה' הוא זה שנוטע את החכמה והתבונה באנשים מבוגרים [ביאור שטיינזלץ]. אחרים רואים בכך מעין קל וחומר: הפסוק בא ללמד שאם בני אדם קונים חכמה באורך ימיהם, על אחת כמה וכמה שה' הקדמון והנצחי הוא בעל החכמה והתבונה [רש"י]. תפיסה זו מחדדת את ההבדל בין הנהגת בשר ודם להנהגת הבורא; בעוד שמלך אנושי זקוק לאסוף סביבו יועצים ישישים ומופלגים בגיל כדי להיעזר בניסיונם ובתבונתם, ה' אינו זקוק למועצת זקנים, שכן חכמתו, עצתו ותבונתו קיימות בו מעצם מהותו, ללא צורך ביגיעה או בתשות כוח המאפיינת את זקנת האדם [אלשיך].