איוב, פרק י״ב, פסוק ג׳

איוב מבהיר לרעיו כי גַּם־לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם, כלומר יש לו תבונה ויצר ממש כמותם, ובכל זאת הוא שומר על כשרותו. הוא מצהיר לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם, שכן אינו פחות או נחות מהם בחכמתו, והוא מסרב לסגת מעמדתו למרות שהם רבים ומתיימרים להיות חכמים ממנו. את טענותיו הוא חותם בקביעה וְאֶת־מִי־אֵין כְּמוֹ־אֵלֶּה, המדגישה שדבריהם אינם מחדשים דבר וכל אדם מבין שה' שליט בעולמו ודרכיו נשגבות. ייתכן אף שהוא מבטל את דבריהם כשטות שגם סכל יכול לומר, או לחלופין מבטא את כאבו על כך שהפך ללעג אפילו בעיני האנשים הריקים והפחותים ביותר.