אדם שַׁאֲנָן, החי בשלווה ונטול חרדות, נוטה להחזיק במחשבות, לְעַשְׁתּוּת, של זלזול כלפי מי שגורלו לא שפר עליו. בעיניו, האדם הסובל שרגליו מועדות ונופלות, לְמוֹעֲדֵי רָגֶל, נחשב לאוד עץ שרוף וחסר תועלת, לַפִּיד, או לאדם מוכה אסון שראוי לחוש כלפיו בּוּז. מנגד, ייתכן שהדברים מהווים דווקא אזהרה לאותו אדם בוטח בעצמו, שאש בוערת ואסון פתאומי ממתינים לו, והוא זה שמוכן ומזומן, נָכוֹן, למעידה ולנפילה. מציאות מתסכלת זו, שבה הצדיק אינו יכול להיות בטוח לעולם וחייב לצפות תמיד לפורענות, נחוות כחרפה צורבת.
איוב, פרק י״ב, פסוק ה׳
לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.