איוב, פרק י״ז, פסוק י׳

איוב שב לפנות אל רעיו לאחר פרק זמן שבו דיבר ישירות עם ה', וקורא להם לבחון מחדש את עמדותיהם [אלשיך, תקות אנוש].

בקריאתו וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ, איוב משתמש במעבר דקדוקי מנסתר לנוכח. הוא אומר "כולם" במקום "כולכם", אך מיד לאחר מכן פונה אליהם ישירות במילה "תשובו". המלבי"ם מסביר כי הכוונה היא כהכרזה כללית: "לכולם אני אומר, תשובו!". האלשיך מוסיף רובד עמוק יותר למעבר זה, ומסביר כי השימוש בלשון נסתר רומז שעד כה רעיו עמדו מחוץ לדרך האמת, כאילו כלל לא היו נוכחים בשיחה, ורק כעת הוא קורא להם לשוב מדרכם.

הקריאה תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא מפורשת על ידי רוב הפרשנים כדרישה מהרעים לחזור בהם מדעותיהם הקודמות, להתעמק באמת ולשקול את הדברים שנית. המלבי"ם מרחיב שקריאה זו מופנית לכל הסובבים, בין אם דנו אותו לכף זכות ובין אם לחובה, בבקשה שישובו לבחון את הדברים ולהתווכח עמו. במקביל, הוא גם מזמין אותם להתקרב אליו כדי שיוכל להמשיך ולשתף אותם בצערו [תקות אנוש].

למרות הזמנתו, איוב מטיח בהם וְלֹא־אֶמְצָא בָכֶם חָכָם. הפרשנים מסכימים כי אמירה זו נובעת מחוסר ההבנה של רעיו ומשיפוטם המוטעה. רש"י מסביר שהם מלעיגים על טענותיו, ואילו רמב"ן ומצודת דוד מציינים שהם כשלו בחכמתם כאשר האשימו אותו בחוסר יראה או כשפטרו את ייסוריו כמוסר פשוט מאת ה'. איוב חש שאיש מהם אינו מצליח להבין את כוונתו האמיתית, להכיר בטיב ייסוריו, או להעמידו על האמת [אלשיך, תקות אנוש], ולכן הוא קובע שכולם יחד פשוט טועים [מלבי"ם].