מתוך עומק ייסוריו, איוב מבטא את כאבו העצום נוכח תחושת הבדידות והאכזבה מסביבתו. במקום לזכות לנחמה, הוא מוצא את עצמו מוקף באנשים שרק מעצימים את סבלו, והוא אינו מסוגל להסיט את מבטו ממעשיהם.
המילים אִם־לֹא משמשות כלשון שבועה והצהרה נחרצת [רש"י, ביאור שטיינזלץ], או כהמשך ישיר לקינתו הקודמת על כך שהוא קרוב למוות [רמב"ן, מלבי"ם]. איוב מצהיר כי הֲתֻלִים עִמָּדִי, כלומר, אנשים מלאי לעג, זלזול ומרמה סובבים אותו. רוב הפרשנים מסכימים כי איוב מתלונן על רעיו, שבמקום לבוא ולנחמו, התקבצו כדי להלעיג עליו [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג, מצודת ציון]. גישה נוספת רואה בכך ביטוי פילוסופי ללצנות ולבגידה של הזמן עצמו, שכן מכל עברו של איוב לא נותר דבר מלבד הזיכרון המכאיב [מלבי"ם]. על פי גישה אחרת, איוב מצוי בכאב כה גדול עד שהיה קרוב למיתה גם לולא חבריו המלעיגים, אך נוכחותם רק מוסיפה לו צער ויגון מיותרים [מצודת דוד].
בחלקו השני של הפסוק, המילה וּבְהַמְּרוֹתָם מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון הקנטה, הכעסה ומרי [רש"י, רלב"ג, מצודת ציון, אבן עזרא], או כפעולה של מירור חייו של איוב [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. תגובתו של איוב לכך היא תָּלַן עֵינִי. הפועל מבטא התמדה וקביעות; עיניו, לבו ומחשבותיו של איוב נאלצים לשהות ולנוח בעל כורחם על אותן הקנטות, והרעה שנעשתה לו ניצבת מולו תמיד [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם, מצודת ציון]. יש המפרשים כי בתוך החיים המרים הללו, שנתו נודדת והוא אינו מצליח לישון עד שימררו את חייו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, מוצגת גם זווית רוחנית שונה לחלוטין למילים אלו. ייתכן שאיוב שוקל את האפשרות שהצער וההקנטות שהוא סופג מחבריו נועדו למרק את עוונותיו. אם אכן מדובר בתיקון רוחני, הרי שבזכות סבל זה עינו "תלין" ותזכה למנוחה שלמה וקבועה, ללא צורך בייסורים עתידיים נוספים [אלשיך].