איוב, פרק י״ז, פסוק ו׳

ה', הייסורים עצמם או דברי הביקורת של חברו אליפז, העמידו וקיבעו את איוב במצבו הקשה, ועל כך הוא אומר וְהִצִּיגַנִי. משום כך הוא הפך לִמְשֹׁל עַמִּים, כלומר למושא ללעג ולקללה בפי כול, או למסר חינוכי לאנושות הממחיש את הבלות ההצלחה החומרית. תחושתו מתבטאת במילים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה, המלמדות כי הוא חווה ייסורי גיהינום בעודו בחיים לנגד עיני הבריות. לחלופין, המילה וְתֹפֶת נגזרת מתוף, ומתארת כיצד הפך למחזה פומבי שמכים בו ללעג, בניגוד לימים בעבר שבהם שמחו סביבו. גישה נוספת קוראת זאת כגעגוע לימים שבעבר בהם היה אדון ושליט, בטרם נפל ממעמדו והפך לשנינה.