איוב, פרק י״ז, פסוק ז׳

מתוך הידרדרות פיזית ונפשית קשה שגורמת לו להרגיש כאדם מת שאיבד את חיוניותו, איוב מעיד כי עֵינִי היטשטשה ווַתֵּכַהּ מרוב בכי. עיוורון חלקי זה נובע מִכַּעַשׂ, משמע מהכעס והצער על מצבו הכאוב או מהקנטותיהם של רעיו. בנוסף הוא מכריז כי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם, כלומר איברי גופו הולכים ונחלשים ומאבדים כל ממשות בדומה לצל חולף ונעלם. לחלופין, הכוונה היא למחשבותיו ולשאיפותיו, שאינן מתקיימות וחסרות יציבות ממש כפי שצל נוטה ממקומו ומשתנה בכל עת.