איוב, פרק י״ח, פסוק ב׳

בלדד מביע את תסכולו מהוויכוח ודורש לעצור את שטף הדיבור ולעבור להקשבה, בשואלו עַד־אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין, כלומר מתי תשימו קץ וסוף למילים. פנייה זו נאמרת בלשון רבים וייתכן שהיא מופנית לאיוב בדרישה שיפסיק להעלות טענות חדשות בכל פעם שנדמה כי סיים, או שהיא מופנית אל הרעים בביקורת על כך שהם שותקים וממתינים שאיוב יסיים לדבר. בהמשך דבריו הוא מציע את הדרך הנכונה לדיון באומרו תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר, וקורא לאיוב לשתוק ולהקשיב היטב, או לחלופין קורא לרעים להעמיק ולהבין את טענות איוב לפני שישיבו. הבנה זו נחוצה כדי לענות תשובות ענייניות שיחשפו את אשמתו של איוב, או כדי להיווכח שדבריו חסרי ממש ולכן אין טעם להמתין אלא יש להשיב לו מיד.