איוב, פרק י״ח, פסוק ג׳

הדובר מוחה כלפי איוב על הזלזול האינטלקטואלי כלפיו וכלפי רעיו, ושואל מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה חסרת דעת. יחס זה נובע מטענותיו של איוב כי לבם של רעיו אטום מחכמה, או לחלופין מהשקפתו השוללת את הישארות הנפש, ובכך מוחקת את יתרון האדם על החיה. בהמשך לכך הוא זועק מדוע נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם, כלומר מדוע אנו נתפסים כאנשים ששכלם סתום ואטום מלהבין כדימוי ללב שנסתם בעפר, ויש שאף פירשו מילה זו מלשון טומאה. מנגד, קיימת גישה המפרשת את המילה מלשון הסתרה, ולפיה הדובר פונה דווקא לרעיו ונוזף בהם על כך שהם נטמנים ושותקים בבושה במקום להשיב לטענותיו של איוב.