מפלתו של הרשע אינה מגיעה רק מגורמים חיצוניים, אלא נובעת מתוך כוחותיו שלו וממחשבתו. כוחו הפיזי הולך ודועך, ודווקא התוכניות והעצות שהוא הוגה הן אלו שמובילות אותו אל אובדונו.
החלק הראשון, יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ, מתאר את צמצום כוחו. המילה אוֹנוֹ מתפרשת ככוחו וגבורתו של האדם [מצודת ציון, תקות אנוש, רלב"ג]. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא שפסיעותיו, שבעבר נעשו בכוח ובהרחבה, הופכות כעת לצרות, קצרות ודחוקות. עם זאת, קיימים מספר כיוונים להבנת צמצום זה. גישה אחת מסבירה זאת כחולשה פיזית של ממש; כוחו של הרשע עוזב אותו, והוא צועד פסיעות קטנות ואיטיות כהליכתו של אדם חלש או זקן [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. גישה שניה מתמקדת בחוסר ההצלחה; גם כאשר הרשע מנסה ללכת בחיל ובכוח, דרכו נחסמת, צעדיו הופכים דחוקים והוא אינו מצליח להגיע אל מחוז חפצו [רמב"ן, מצודת דוד]. מנגד, קיימת פרשנות ייחודית הרואה במילה אוֹנוֹ רמז לזרעו ולצאצאיו של האדם, שפסיעותיהם מצטמצמות והם נלכדים ברשת עוונותיהם [אלשיך].
החלק השני, וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ, מצביע על כך שהמכשול הגדול ביותר של האדם הוא שכלו שלו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעצה והמחשבה של הרשע הן אלו שמדרדרות אותו ומשליכות אותו ארצה אל מצב שפל. מעשיו הרעים ותוכניותיו משמשים כמלכודת שהוא טומן לעצמו, ורגליו מוליכות אותו אל הרשת כציפור אל הפח [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש, מלבי"ם]. יש המוסיפים כי התוכניות שיעץ פשוט יופרו, ייעזבו ולא יתקיימו, שכן ה' יסכל את עצתו ויכשיל אותו [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד]. בהקשר לסיפורו של איוב, יש המפרשים כי עצתו להקריב קורבנות על חטאי בניו במקום להוכיחם ולעצור את משתאותיהם, היא זו שנתנה להם לגיטימציה להמשיך בחטאם, ובכך דחפה והשליכה אותו ואת משפחתו אל האסון [אלשיך].