נפילתו הפתאומית והבלתי נמנעת של הרשע מומחשת כאן באמצעות דימוי של אדם הנלכד במלכודת שנסגרת על רגלו, ולאחר מכן באים עליו כוחות הרסניים.
רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה פָּח היא רשת או מלכודת. בחלקו הראשון של הפסוק, יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח, הגישה המרכזית היא שהמלכודת תופסת את האדם בעקבו. מבחינה תחבירית יש כאן היפוך של הפועל והנפעל, כך שהכוונה היא שהפח אוחז בעקב ולא להפך [תקות אנוש]. תהליך הלכידה מתרחש בקלות רבה [מלבי"ם], ויש המפרשים כי האדם עצמו הוא שמכביד את עקבו על המלכודת ובכך מביא על עצמו את לכידתו מתוך צעדיו השגויים [רמב"ן, אלשיך].
חלקו השני של הפסוק, יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים, מציג מחלוקת רחבה סביב ביאור המילה צַמִּים. ניתן לחלק את הפירושים לשתי גישות עיקריות: האחת רואה במילה תיאור של המשך הלכידה הפיזית, והשנייה מפרשת אותה כתיאור של בני אדם הקמים על הלכוד.
לפי הגישה הראשונה, צַמִּים הם הקשרים וחוטי המלכודת. ברגע שהפח אוחז בעקבו, קישורי המלכודת מתהדקים ונקשרים על רגליו בחוזקה כזו שאינו יכול להיחלץ משם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה שנייה ורחבה מזהה את הצַמִּים כבני אדם. רוב המפרשים בגישה זו מסבירים שהכוונה היא לאנשים צמאים [מצודת ציון, אבן עזרא]. אלו הם אנשים חלשים ותשושי כוח שפתאום יתחזקו ויגברו עליו [מצודת דוד], או אנשים שצמאים לשתות את דמו ולגזול את רכושו ומשקיו [רמב"ן]. יש מי שחולק על הקישור לשתייה וסבור כי המילה נגזרת מהשורש צום, ומתארת אנשים רעבים, ריקים וחסרי כל שיתקפו אותו [תקות אנוש]. פירוש נקודתי נוסף מקשר את הצמאים לבניו של איוב, שהיו צמאים לשתיית יין תמידית, והתחזקו בחטאם משום שסמכו על קורבנותיו של אביהם שיכפרו עליהם [אלשיך].
לצד פירושים אלו, קיימות דעות נוספות המזהות את הצַמִּים כאנשים אלימים ופורצי גדר [רלב"ג], או מביאות מסורות לפיהן מדובר בבתולות, ואף פירוש הנשען על השפה הערבית לפיו מדובר באבנים שיתהפכו עליו [אבן עזרא].