איוב, פרק י״ח, פסוק י״ח

סופו של הרשע הוא מפלה פתאומית ומוחלטת, כאשר בין אם על ידי ה', בעקבות הצרות או בגלל מעשיו שלו, יֶהְדְּפֻהוּ, כלומר ידחפו ויכתשו אותו. דחיפה זו היא מֵאוֹר העולם הזה והחיים הנצחיים, אֶל חֹשֶׁךְ הקבר, המוות והגיהנום. כהשלמה לגירוש זה, וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ, שמשמעותו הרחקה והשלכה מוחלטת מן העולם. הרחקה זו פועלת כנידוי, שבו הרשע מופרש מן החברה ונדון לנדידה, כך שהוא יאבד מבלי להשאיר אחריו כל זכר או המשכיות.