בעתות משבר ומצוקה עולה השאלה מדוע האדם מתעלם מבוראו וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי. התעלמות זו מתבטאת ברשעים שאינם יראים מה', בעשוקים שמאשימים אותו במקום לזעוק אליו לישועה, ואף בצדיקים הנמנעים מלהוכיח את עושי העוול. במקום להודות לה' נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה, אשר ייעד את החשכה לשירת הבריאה, לרחמים וללימוד תורה, האדם מחטיא את המטרה. מנגד, ניתן לפרש את המילה זְמִרוֹת מלשון כריתה וקיצוץ, ולפיה הלילה הוא הזמן שבו ה' משמיד את הרשעים, או לחלופין העת שבה הם פוגעים בחלשים באין רואה. בניגוד לאדם, אפילו הציפור החלשה אינה מתלוננת אלא סומכת על ה' שהעניק לה את היכולת לצייץ ולהזהיר את להקתה מסכנות הלילה.
איוב, פרק ל״ה, פסוק י׳
וְֽלֹא־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.