חשבתם פעם מה הופך בקשת סליחה לאמיתית באמת? כשאנשי נינוה רצו לתקן את דרכם, הם לא הסתפקו רק בצומות ובתפילות. הכתוב אומר וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם, כלומר ה' לא הסתכל רק על העצב והבכי שלהם מבחוץ, אלא על מה שהם עשו בפועל. הם לא רק התחרטו בלב, אלא קמו ושינו את ההתנהגות שלהם. הם חזרו מִדַּרְכָּם הָרָעָה, הפסיקו לעשות דברים רעים, ובמיוחד תיקנו את חטא הגניבה. הם היו כל כך רציניים בתיקון שלהם, שאם מישהו בנה בית והשתמש בקורת עץ גנובה, הוא היה מוכן להרוס את כל הבניין רק כדי להחזיר את העץ לבעליו האמיתיים!
בזכות התיקון המעשי והאמיתי הזה, נאמר וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים. התורה משתמשת במילה שמתארת חרטה כדי שיהיה לנו קל להבין בשפה שלנו, אבל המשמעות היא שה' החליט לבטל את העונש המתוכנן. הרי המטרה של ה' כשהוא שולח נביא להזהיר אנשים, היא אף פעם לא לפגוע ולהעניש סתם, אלא רק לעורר אותם לחזור לדרך הטובה. האזהרה תמיד נאמרת מראש על תנאי, וברגע שאנשי נינוה בחרו לתקן את המעשים שלהם, מידת הסליחה של ה' הופעלה והגזרה התבטלה לגמרי.