יהושע, פרק י׳, פסוק י״ג

יצא לכם פעם להרגיש שהיום עובר מהר מדי ולבקש שהשמש תישאר עוד קצת בשמיים כדי שתוכלו להמשיך לשחק? זה בדיוק מה שקרה ליהושע, אבל מסיבה חשובה הרבה יותר. עם ישראל נמצא באמצע מלחמה, והשמש עומדת לשקוע. יהושע יודע שאם ירד החושך, האויבים שמכירים היטב את השטח יוכלו לברוח ולהסתתר בחסות הלילה. בנוסף, השבת מתקרבת, וחייבים לסיים את הקרב לפני שהיא נכנסת כדי לא לחלל אותה. לכן, יהושע מבקש מה' משהו מדהים. ברגע שהמילים יוצאות מהפה שלו, עוד לפני שהוא מסיים את המשפט, ה' עושה נס עצום. השמש והירח פשוט עוצרים במקום. המילה וַיִּדֹּם מתארת את העצירה המוחלטת של התנועה שלהם. למרות שיהושע ביקש שהנס יקרה רק באזורים מסוימים, ה' הגדיל את הנס ועצר את השמיים בכל העולם. השמש נעצרה בדיוק בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, שזו הנקודה הכי גבוהה למעלה, שבה האור שלה הכי חזק. היא וְלֹא־אָץ, כלומר לא מיהרה, לָבוֹא שזה אומר לשקוע ולהיעלם. היא נשארה שם יום תָּמִים, שזה אומר יום שלם של עשרים וארבע שעות. ה' עשה זאת למשך יממה שלמה כדי לשמור על הסדר המדויק של כל הכוכבים ביקום. העצירה הזו נתנה לעם ישראל את הזמן להשלים את הניצחון ולהינצל אֹיְבָיו, כלומר מאויביו. הנס הפלאי הזה כתוב על סֵפֶר הַיָּשָׁר, שהוא בעצם ספר התורה שלנו. בתורה מסופר שיעקב אבינו בירך את השבט של יהושע ששמו יתפרסם וימלא את כל העולם, וביום המיוחד הזה, כשכולם שמעו על השמש שעצרה, הברכה הזו באמת התקיימה.