יצא לכם פעם לצייר מפה ולחלק שטח עם אחים או חברים, ולגלות שהגבול לא תמיד עובר בקו ישר ופשוט? כשחילקו את ארץ ישראל לשבטים, הגבולות היו לפעמים מורכבים ומיוחדים. הגבול של שבט אפרים, למשל, מתחיל בעיר שנקראת מִתַּפּוּחַ. קרה שם דבר מעניין: העיר עצמה הייתה שייכת לשבט אפרים, אבל האדמה שמצפון לה הייתה שייכת לשבט השכן, שבט מנשה. כך נוצר מצב שלשבט אפרים היו כמה ערים נפרדות שעמדו ממש בתוך השטח של מנשה. משם הגבול ממשיך יָמָּה, כלומר לכיוון מערב, אל מקום שנקרא נַחַל קָנָה. הנחל שימש כגבול מדויק בין השבטים: השטח שמדרום לנחל נשאר בידי אפרים, והשטח שמצפון לו עבר למנשה. המילים וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מסבירות שהגבול הזה ממשיך מערבה ומגיע בסופו של דבר עד לים התיכון. המילה זֹאת בסוף, באה לסכם ולומר לנו שכל קו הגבול שתיארנו עכשיו מקיף את כל הנחלה של שבט אפרים, בדיוק כפי שהיא חולקה לכל המשפחות השונות בתוך השבט.
יהושע, פרק ט״ז, פסוק ח׳
מִתַּפּ֜וּחַ יֵלֵ֨ךְ הַגְּב֥וּל יָ֙מָּה֙ נַ֣חַל קָנָ֔ה וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖יו הַיָּ֑מָּה זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.