יהושע, פרק ב׳, פסוק י״ד

המרגלים לוקחים אחריות מוחלטת על חיי רחב ומשפחתה ומצהירים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, כלומר הם מוכנים למסור את חייהם כפדיון כדי להצילה, תוך אזהרה מוסווית שאם תבגוד בהם היא תמות במקומם. התחייבות זו מותנית באזהרה אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה, הדורשת ממנה וממשפחתה לשמור בסוד את זהותם, את נכונות ישראל לקבל גרים, או את סימן חוט השני כדי שהתושבים לא יעתיקו אותו ויבלבלו את הצבא. הם מדגישים כי קיום ההבטחה תלוי בהשגחה, ולכן אומרים וְהָיָה בְּתֵת ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, שכן רק הוא יכול לשמור על חייהם כדי שיוכלו לעמוד במילתם. לבסוף הם מתחייבים וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת, הבטחה המשלבת גמול צודק על הצלתם יחד עם טובה עודפת וטהורה, אשר נחשבת לחסד של אמת משום שעל תושבי כנען נגזרה כליה מוחלטת והם נחשבים כמתים.