ההסכם החשאי הנרקם בין המרגלים לרחב מהווה רגע דרמטי של התחייבות הדדית, שבו שזורים הכרת תודה, זהירות משפטית וראייה רוחנית. כאשר המרגלים מצהירים נפשנו תחתיכם למות, הם לוקחים אחריות מוחלטת על חייה של רחב ועל חיי כל בני משפחתה [ביאור שטיינזלץ], ומבטיחים כי ימסרו את גופם למיתה כדי להצילם מכל מי שינסה לפגוע בהם [מצודת דוד, רד"ק]. מעבר למסירות הנפש, יש כאן חובה מוסרית ומשפטית: מכיוון שרחב הצילה את חייהם, נפשותיהם משמשות כעת כפדיון וככופר לנפשה [מלבי"ם, ראשון לציון]. גישה נוספת רואה בהתחייבות זו פועל יוצא של גיורה של רחב; משעה שקיבלה עליה להתגייר, היא נחשבת לאחותם, והם חייבים בשמירת חייה ככל אדם מישראל [חומת אנך]. עם זאת, בתוך ההבטחה מסתתרת גם אזהרה הנובעת מחשש לבגידה: המרגלים רומזים לרחב שאם תסגיר אותם, ה' יציל אותם ממוות, אך היא ומשפחתה ימותו תחתיהם [אלשיך].
התחייבות זו מותנית בתנאי ברור: אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה. השימוש בלשון רבים, "תַגִּידוּ", מלמד שהאזהרה מופנית לרחב ולכל בית אביה גם יחד [רד"ק, מנחת שי]. הפרשנים נחלקו בשאלה מהו אותו סוד שאסור להם לגלות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאות המוסכם של חוט השני. המרגלים לא חששו שרחב תסגיר אותם כעת, שהרי כבר הסתירה אותם, אלא דאגו שמא תגלה לתושבי יריחו את סימן ההצלה. אילו הדבר היה נודע, רבים מיושבי העיר היו תולים חוט שני בחלונותיהם, מה שהיה יוצר בלבול ומונע מהצבא הישראלי להבחין בין משפחת רחב לאויבים [מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג]. דעה אחרת מפרשת שהאיסור הוא על עצם פרסום זהותם כמרגלים, עובדה שהם אישרו לה זה עתה באופן מפורש [ראשון לציון]. גישה ייחודית מרחיבה את משמעות הסוד וטוענת כי המרגלים אסרו על רחב לגלות שיהושע מקבל גרים. אילו תושבי כנען היו יודעים זאת, הם היו ממהרים להתגייר מתוך פחד בלבד, בעוד שרצון ה' היה שיעבדו אותו מאהבה [אהבת יהונתן].
המרגלים ממשיכים ומתנים: וְהָיָה בְּתֵת ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץ. הם מדגישים את שם ה' כדי להבהיר שקיום הבטחתם אינו תלוי רק בהם, שכן כאנשים בשר ודם אינם יכולים להבטיח שיישארו בחיים; רק כאשר ה' יעניק להם את הארץ וישמור על חייהם, הם יוכלו לקיים את חלקם [אלשיך].
לבסוף, הם מבטיחים: וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת. הפרשנים מבחינים בין שני המושגים הללו. "אמת" מייצגת את שורת הדין והצדק, כלומר תשלום הגמול הראוי והצלת חייה כפי שהיא הצילה אותם [מלבי"ם, ראשון לציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, "חסד" מבטא את הטובה העודפת שיעניקו לה, כגון מתנות וכבוד, מעבר למה שביקשה או ציפתה לו [מלבי"ם, ראשון לציון]. פירוש נוסף גורס כי בעוד רחב עשתה עמם חסד מתוך ציפייה לתמורה, הם מבטיחים לה "חסד של אמת", שהוא חסד טהור שאינו מצפה לגמול עתידי [מצודת דוד]. זווית עמוקה נוספת קושרת את הביטוי למושג המוכר של חסד עם המתים; מכיוון שעל תושבי כנען נגזרה כליה מוחלטת, הם נחשבו כמתים לכל דבר. לכן, הבחירה להחיות את רחב ומשפחתה משולה לעשיית חסד עם המת, הקרוי במסורת "חסד של אמת" [אהבת יהונתן].