ברגע של סכנה מיידית, רחב נוקטת פעולה מחושבת כדי להעלים את המרגלים מעיני שליחי המלך. ההסתרה אינה רק מהלך של חוסר ברירה, אלא תמרון טקטי המנצל היטב את סביבת המגורים של אותה תקופה.
לאחר שהוזכר קודם לכן בסיפור שהמרגלים הוסתרו, כעת מפורט בדיוק כיצד בוצעה ההסתרה בפועל [רד"ק]. וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה – רחב מעבירה אותם למקום נסתר יותר מזה שהיו בו תחילה [מצודת דוד]. הגגות השטוחים באזור זה שימשו בתחילת תקופת האביב לצרכים שונים של בני הבית ולשינה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הוספת ה"א הידיעה למילה מצביעה על כך שמדובר בגג מסוים שהיה ידוע כמקום מבודד ונסתר יותר מגגות אחרים, אזור פרטי שאליו לא נהגו שאר בני הבית לעלות [אלשיך].
וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ – המרגלים מוטמנים בתוך פשתן. הפרשנים מסכימים כי הביטוי מתייחס לפשתן שטרם עובד ונמצא עדיין בתוך גבעוליו העציים והקשים, מיד לאחר הקציר. הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג – גבעולי הפשתן היו מסודרים וערוכים על הגג במטרה לייבשם בשמש [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. רחב הקפידה להטמין את המרגלים בתוך ערימות הפשתן מבלי לשנות את סדרן הטבעי, כך שגם אם מישהו יביט לעבר הגג, הוא לא יבחין באנשים העומדים או יושבים בתוכן [מצודת דוד, אלשיך].
לצד ההיגיון המעשי שבהסתרה, ישנה גישה המעניקה רובד נוסף וייחודי לבחירה בחומר זה. מעבר להסתרה הפיזית, רחב בחרה להטמין את המרגלים דווקא בפשתן מתוך חשש שהרודפים ינסו לאתר אותם באמצעות כישוף. על פי תפיסה זו, לפשתן ישנה תכונה מיוחדת הדוחה ומונעת שליטה של כוחות כישוף, ובכך העניקה להם רחב הגנה רוחנית המנטרלת את כוחות האויב, לצד ההגנה הגשמית [אהבת יהונתן].