מלך יריחו מגלה את דבר הימצאותם של המרגלים הישראלים בעירו, ופונה בדרישה ישירה אל רחב להסגירם. פנייה זו חושפת את מורכבות ההתרחשות, החל מהנימוסים המשפטיים של אותה תקופה ועד לכוונותיהם הנסתרות של המרגלים.
הדרישה הוצִיאִי מעוררת תמיהה מדוע המלך נזקק לבקש מרחב שתוציא אותם, במקום לשלוח שוטרים שיפרצו לביתה ויאסרו אותם בכוח. ההסבר לכך נעוץ בחוקי הגויים באותה עת, אשר אסרו על מושלים או שוטרים להיכנס למקומות פולחן ועבודה זרה כדי להוציא משם נידונים למוות. משום כך, המלך היה מנוע מלהיכנס לביתה בעצמו ונאלץ לדרוש ממנה שתוציא אותם החוצה [אהבת יהונתן].
בפנייתו של המלך ישנה כפילות בולטת: תחילה הוא מציין את הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, ולאחר מכן מוסיף אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ. הפרשנים מסבירים כי כפילות זו נועדה לחשוף את סיפור הכיסוי של המרגלים. המלך מבהיר לרחב שאף על פי שהאנשים הללו הציגו מצג שווא כאילו באו "אליך" למטרת זנות ועבירה, האמת היא שהם באו "לביתך" מתוך מטרה נסתרת – לחשוף את תעלומות הארץ מתוך הבית [מלבי"ם]. הבנה זו של סיפור הכיסוי מסבירה גם כיצד רחב יכלה להצטדק לאחר מכן בפני רודפיה, בטענה שאכן באו אליה למטרה זו ולכן לא ידעה מי הם באמת ולשם מה הגיעו [חומת אנך].
מטרתם האמיתית של האנשים מתוארת במילה לַחְפֹּר, שמשמעותה לרגל ולתור את הארץ, בדומה לאדם המחפש וחוفر כדי לגלות דברים נסתרים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
המלך מדגיש כי הם באו לחפור אֶת כָּל הָאָרֶץ, ולא רק את העיר יריחו. הדגשה זו מסבירה מדוע המלך מיהר לדרוש את הוצאתם. לכאורה, המלך יכול היה להשאירם בביתה של רחב מתוך מחשבה שאם ייכשלו שם בחטא של גילוי עריות, ה' יכעס עליהם וממילא הם יאבדו את ההשגחה האלוהית ולא יצליחו בכיבוש העיר. אולם, מכיוון שמטרתם לא הייתה יריחו בלבד אלא "כל הארץ", המלך הבין שגם אם ייכשלו בחטא ביריחו ולא יתרחש להם נס שם, הם עדיין יהוו איום צבאי על שאר אזורי הארץ שבהם לא חטאו. לכן, לא נותרה לו ברירה אלא לדרוש את הוצאתם המיידית [אהבת יהונתן].