דבריה של רחב למרגלים חושפים את השבר הפסיכולוגי העמוק שבו היו שרויים יושבי כנען, ובכך למעשה התממשה תכלית שליחותם של המרגלים, ששמעו ממקור ראשון על האימה שאחזה בארץ [ביאור שטיינזלץ]. התנהלות זו מציגה תגובה חריגה למצב של מלחמה. בדרך כלל, שמועות על עם כובש מתקרב מעוררות פחד ראשוני, אך כאשר האויב מגיע אל הגבול, התושבים מתעוררים, אוזרים אומץ ומתאגדים כדי להילחם. אולם כאן, הפחד הראשוני של וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ שיתק אותם לחלוטין, וגם כאשר בני ישראל התקרבו, הייאוש נותר בעינו [מלבי"ם].
הביטוי וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מתפרש על ידי הפרשנים כקריסה מוחלטת של המורל והגבורה. הפחד גרם לכך שרוחם של האנשים הפכה נמוכה ושפלה [מצודת דוד], והאומץ פשוט נפל והתפוגג כליל [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ביטוי זה מומחש באופן קיצוני במיוחד כשיתוק כה עמוק, עד שהגברים איבדו אפילו את כוחם החיוני הבסיסי ביותר ואת היכולת לקיים יחסי אישות [רש"י].
סיבתה של אימה משתקת זו מוסברת בחלקו השני של הפסוק. רחב מבהירה כי מורך הלב של הכנענים אינו נובע מפחד מפני עוצמתם הצבאית או גבורתם האנושית של בני ישראל, אלא מההכרה הברורה בכוחו של ה׳ [אברבנאל]. ההצהרה כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת מבטאת את ההבנה שהיכולת המוחלטת נמצאת בידיו והוא שולט בכול [מצודת דוד]. משום כך, ה׳ מסוגל לשלוט בכל המערכות הטבעיות ולנצח כל כוח שיעמוד מול ישראל [רלב"ג]. מול אלוהים כה אדיר השולט בשמים ובארץ, התושבים הבינו שכל ניסיון להילחם נידון לכישלון מראש [מלבי"ם, אברבנאל].