המרגלים חותמים את ברית ההצלה עם רחב ומציבים בפניה את התנאים המעשיים להישרדות משפחתה ביום כיבוש העיר. ההסכם מבוסס על סימן היכר בולט שיגן על הבית, ועל כינוס כל בני המשפחה לתוכו.
כאשר המרגלים אומרים הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, כוונתם היא לזמן העתידי שבו ייכנסו ויכבשו את הארץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בעת הכיבוש, נדרשת רחב לסמן את ביתה באמצעות תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי. הפרשנים מסכימים כי המילה תִּקְוַת משמעותה קו, חבל או פתיל שזור [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילה הַשָּׁנִי מציינת שהחבל היה צבוע בצבע אדום עז, שהופק מתולעת השני [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גישה שונה מציעה כי לא מדובר בחבל רגיל, אלא בשפה ובשוליים של בגד אדום [רד"ק]. המילה הַזֶּה מלמדת שהמרגלים לא דיברו באופן תיאורטי, אלא הצביעו על חוט אדום ספציפי שראו בתוך הבית עוד בטרם ירדו ממנו [רד"ק].
את החבל נדרשת רחב לקשור בחלון, כדי שישמש כאות וכסימן בולט עבור הכובשים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילה בּוֹ מוסבת על החלון עצמו, כלומר אותו חלון שדרכו הורדו המרגלים [מצודת דוד].
מעבר לסימן הפיזי, לבחירה בחוט אדום ישנו גם רובד סמלי עמוק. הצבע האדום מזכיר את לשון הזהורית שהייתה נקשרת על שעיר המשתלח ביום הכיפורים, אשר נועד לכפר על חטאים חמורים הקשורים בלשון הרע ובשפיכות דמים. החוט האדום בחלון נועד לשמש עבור רחב תזכורת תמידית לשמור על מוצא פיה, לא לגלות את סודם של המרגלים ולא להפר את הברית. בהקשר זה, ההוראה לקשור את החוט דווקא בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בּוֹ מרמזת שעליה לדבוק בדיוק באותה עצה ותוכנית שהייתה לה בעת שהורידה אותם משם, ללא כל שינוי [אהבת יהונתן].
לבסוף, התנאי להצלה דורש פעולה אקטיבית: תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה. משמעות המילה תַּאַסְפִי היא הכנסה וכינוס פנימה [מצודת ציון]. רחב נדרשת להכניס אל תוך ביתה את אביה, אמה, אחיה וכל משפחתה, ורק מי שישהה בתוך הבית יזכה לקבל חסות ולהינצל בזכותה [ביאור שטיינזלץ].