לפני פרידתה מן המרגלים, מעניקה להם רחב עצה טקטית שנועדה למנוע את לכידתם. האזור המוביל לכיוון נהר הירדן הוא חשוף וחסר מקומות מסתור, ולכן הליכה ישירה לשם עלולה להוביל לגילויים המיידי [ביאור שטיינזלץ]. במקום זאת, היא מורה להם לפנות בכיוון ההפוך אל ההרים.
רחב מזהירה אותם פֶּן יִפְגְּעוּ בכם, כלומר, שמא תפגשו את הרודפים בדרכם חזרה מן החיפושים [מצודת דוד, מצודת ציון]. לכן היא אומרת להם וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה, כאשר המילה שָׁמָּה מכוונת להר [מצודת דוד], והפועל וְנַחְבֵּתֶם משמעותו להסתתר במקום מחבוא [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית, פועל זה חסר את האות א' (מהשורש ח.ב.א) או שהוא נגזר מהשורש ח.ב.ה [רד"ק].
ההנחיה להסתתר במשך שְׁלֹשֶׁת יָמִים זכתה למספר הסברים בקרב הפרשנים. על דרך הפשט, מדובר בהערכת זמן הגיונית: המרחק מיריחו לירדן אורך כיום הליכה, ולכן ההליכה, החיפוש המדוקדק בכל הדרך והחזרה ליריחו, יארכו יחד כשלושה ימים [רד"ק], שלאחריהם הרודפים יתייאשו וישובו לביתם [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי ידיעתה המדויקת של רחב נבעה מכך ששרתה עליה רוח הקודש, ודרכה חזתה כי הרודפים ישובו בתום פרק זמן זה [רש"י, רד"ק].
גישה ייחודית נוספת קושרת את פרק הזמן למערכת החיזוי של הכנענים. לפי חישוב התאריכים המקראיים, המרגלים יצאו מיריחו בד' בניסן. הכנענים נהגו לנחש את מיקומם של אויביהם באמצעות מעקב אחר הירח. לאחר שלושה ימים, בז' בניסן, הירח משלים רבע ממסלולו ומופעו משתנה. שינוי זה תעתע בכנענים, שיבש את יכולת הניחוש שלהם ומנע מהם לאתר את המרגלים [אהבת יהונתן].
לבסוף, רחב מבטיחה להם וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם. משמעות הדבר היא שלאחר חלוף הסכנה, הם כבר לא יצטרכו לעקם את דרכם ולהסתתר, אלא יוכלו לרדת מההר ולצעוד בבטחה בדרך הישרה אל מחנם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
יש לציין כי המילה שׁוֹב מנוקדת בחולם [רד"ק] ובספרים המדויקים היא נכתבת בכתיב מלא עם האות ו' [מנחת שי].