תארו לעצמכם שאתם מלך חזק, ופתאום אתם מגלים שמרגלים של האויב מסתתרים ממש בתוך העיר שלכם. מה הייתם עושים? סביר להניח שהייתם שולחים מיד שוטרים לפרוץ לבית ולתפוס אותם. אבל מלך יריחו עושה משהו מפתיע. הוא שולח שליחים לרחב ומבקש ממנה: הוֹצִיאִי אותם. למה המלך לא פורץ פנימה בכוח? באותם ימים היה חוק שאסר על שוטרים להיכנס למקומות מיוחדים של עבודה זרה כדי לעצור אנשים. לכן, המלך לא יכול היה להיכנס בעצמו ונאלץ לדרוש מרחב שתוציא אותם החוצה.
כשהמלך פונה אל רחב, הוא אומר לה שני דברים. קודם הוא מדבר על הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, ואז מוסיף אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ. למה הוא חוזר על עצמו? המלך בעצם רומז לרחב שהוא גילה את סיפור הכיסוי של המרגלים. הם העמידו פנים שהם סתם אורחים שבאו לבקר אותה, אבל האמת היא שהם נכנסו אל הבית שלה למטרה סודית לגמרי.
המטרה האמיתית שלהם הייתה לַחְפֹּר. המילה הזו מזכירה לנו אדם שחופר עמוק באדמה כדי לגלות אוצרות או דברים נסתרים. כך בדיוק המרגלים באו לחפש ולגלות את הסודות של העיר.
המלך מדגיש שהם באו לחפור אֶת כָּל הָאָרֶץ, ולא רק את העיר יריחו. המלך אולי יכול היה לחשוב שאם הם יישארו בבית של רחב ויעשו שם חטאים, ה׳ יכעס עליהם והם יאבדו את השמירה שלו. אבל בגלל שהם היו סכנה לכל הארץ, הוא הבין שאסור לו לקחת סיכון. הוא ידע שגם אם הם לא יצליחו ביריחו, הם עדיין עלולים להמשיך לאזורים אחרים, ולכן הוא היה חייב לעצור אותם מיד.