יצא לכם פעם להצטרך להחביא משהו ממש מהר, רגע לפני שמישהו פותח את הדלת? זה בדיוק מה שקרה לרחב. ברגע מותח במיוחד, היא שומעת את השליחים של מלך יריחו צועקים בחוץ ומתקרבים לבית שלה כדי לחפש את המרגלים הישראלים. עוד לפני שהם מספיקים להיכנס, היא פועלת במהירות. היא לוקחת את שני המרגלים, וכתוב וַתִּצְפְּנוֹ, כלומר היא הסתירה אותם. אבל רגע, המילה הזו כתובה בלשון יחיד, כאילו היא החביאה רק איש אחד. למה? ההסבר הוא שרחב הפרידה ביניהם והחביאה כל אחד מהם במקום מסתור אחר. ככה היה לה מהיר יותר לפעול, והיא גם חשבה בחכמה שאם השליחים ימצאו במקרה אחד מהם, לפחות השני יוכל להינצל. בגלל הלחץ והזמן הקצר, היא רק הסתירה אותם בפינה נסתרת, ורק מאוחר יותר, כשהשליחים הלכו, היא יכלה לכסות אותם לגמרי.
אחרי שהמרגלים מוחבאים, רחב פונה לשליחים. כדי שהם יסמכו עליה, היא קודם כל מסכימה איתם ואומרת כֵּן, כלומר אמת הדבר, באמת בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים שאתם מחפשים. אבל מיד אחר כך היא מוסיפה וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה, כלומר לא ידעתי מאיזה מקום הם הגיעו. בעורמה מתוחכמת היא משתמשת בעובדה שהם היו זרים ולא גילו לה מי הם, וכך היא משכנעת את השליחים שהמרגלים כבר ברחו, וגורמת להם לצאת מהר כדי לרדוף אחריהם מחוץ לעיר.