רגע לפני יציאתם לחופשי מחוץ לעיר, מבהירים הָאֲנָשִׁים לרחב כי הם פטורים מבחינה משפטית מן השבועה הראשונה שנכפתה עליהם תחת סכנת חיים. למרות זאת, הם בוחרים מרצונם לכרות עמה ברית חדשה ומותנית כדי שיוכלו להכריז נְקִיִּם אֲנַחְנוּ ולא יישאו בעוון של הפרת נדר בעתיד. הם מדגישים כי קיום הבטחתם מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה – ניסוח בלשון זכר המרמז על עצם דבר השבועה ועל הכוח שבו אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ – תלוי כעת באחריותה הבלעדית לעמוד בתנאים שייקבעו. התניה זו הכרחית כדי להגביל את ההצלה רק למי שישהה בביתה, ובכך למנוע מצב שבו ייאלצו להציל תושבים נוספים בניגוד לציווי ה' להחרים את כל יושבי הארץ.
יהושע, פרק ב׳, פסוק י״ז
וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.