יצא לכם פעם לצעוד על שביל צר ולהתרכז ממש כדי לא לסטות ממנו הצידה? בדיוק על התחושה הזו יהושע מדבר עם בני ישראל. יהושע מעביר כעת את האחריות לעם, ומזכיר להם את ההוראה שהוא בעצמו קיבל מאת ה׳ בתחילת הדרך. הוא אומר להם וחזקתם, כלומר מבקש מהם להיות חזקים. לא מדובר כאן על כוח של שרירים, אלא על כוח פנימי בלב. קיום התורה הוא סוג של מלחמה פנימית מול יצר הרע שמנסה לבלבל אותנו בכל יום מחדש, ולכן צריך לאסוף כוחות ולהתגבר עליו שוב ושוב.
יהושע מבקש מהם לשמר ולעשות את דברי התורה. המילה לשמור מסבירה שעלינו להיזהר ולא לעשות דברים שהתורה אוסרת, והמילה לעשות מזכירה לנו לקיים באופן פעיל את המצוות שהתורה דורשת מאיתנו. באותם ימים, המשמעות הייתה גם להתרחק לחלוטין מהעמים האחרים שנשארו בארץ ולא ללמוד מהמנהגים שלהם. בסוף הדברים, יהושע מזהיר אותם לבלתי סור ממנו ימין ושמאול. התורה משולה לשביל ישר וברור שסלול לפנינו, והתפקיד שלנו הוא פשוט לצעוד עליו בביטחון, בלי לסטות לאף צד.