יהושע, פרק ז׳, פסוק כ׳

מתוך חשש ממלחמת אחים והבנה שעדיף שימות לבדו מאשר שיגרור למיתה אלפים מישראל, וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר את הודאתו. הוא מצהיר אׇמְנָה, כלומר באמת, ומודה כי אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל במעילה בחרם הנוכחי. בתוספת המילים וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי, הוא פותח בפירוט מעשיו, אך גם חושף דפוס של מעילות בחרמות קודמים עוד בימי משה, בניסיון להצטדק ולהראות שהתרגל לעבירה עד שנדמתה לו כמותרת. על חטאיו הקודמים עכן לא נענש, משום שרק לאחר חציית הירדן הציבור החל להיענש על חטאי יחיד נסתרים, או מפני שחטאו הנוכחי כבר לא נעשה בסתר מוחלט משום שבניו ובנותיו ידעו עליו.