תארו לעצמכם שעשיתם טעות גדולה, ופתאום אתם מבינים שבגלל הסוד שלכם עלול לפרוץ ריב ענק בין כולם. איך הייתם פועלים? זה בדיוק מה שהרגיש עכן. כשהוא ראה ששבט יהודה מתאסף ומתכונן למלחמה בגלל מה שהוא לקח בסתר, הוא הבין עד כמה המצב חמור. הוא החליט שעדיף לו להודות ולקחת אחריות, מאשר שאלפי אנשים ייפגעו בגללו.
בתחילת דבריו עכן אומר אמנה, כלומר באמת, ומודה שהוא חטא לה'. אבל אז הוא מוסיף מילים מפתיעות ואומר וכזאת וכזאת עשיתי. למה הוא מתכוון? מתברר שעכן מודה שזו לא הפעם הראשונה שהוא לוקח שלל שהיה אסור לקחת. הוא עשה זאת גם במלחמות קודמות, עוד בימי משה. הוא פשוט התרגל לעשות את זה, עד שזה כבר נראה לו כמו משהו שמותר לעשות.
אולי תשאלו את עצמכם, אם הוא עשה זאת גם בעבר, איך זה שהוא לא נתפס עד עכשיו? ההסבר הוא שבעבר הוא הצליח להסתיר את המעשים שלו לגמרי מכולם. אבל הפעם, במלחמה ביריחו, הסוד שלו כבר לא היה מוחלט, כי הילדים שלו ידעו על כך, ולכן המעשה נחשף.