ברגע הדרמטי שבו נלכד עכן בגורל, פונה אליו יהושע כדי להוציא ממנו הודאה מפורשת על חטאו. למרות חומרת המעשה והאשמה הכבדה, יהושע פותח את דבריו במילה בְּנִי, פנייה המבטאת חיבה ורכות, אף על פי שלא ידוע על היכרות מוקדמת ביניהם [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים מניעים שונים לבקשתו של יהושע מעכן להודות במעשיו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעכן ניסה בתחילה לערער על אמינות הגורל. הוא טען בפני יהושע כי אם יטילו גורל בין שני גדולי הדור, יהושע ואלעזר הכהן, בהכרח הפור ייפול על אחד מהם. משום כך, יהושע הפציר בו להודות, כדי שלא יוציא שם רע על שיטת הגורלות, שכן באמצעותה עתידה ארץ ישראל להתחלק לשבטים [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. מעבר לכך, אף על פי שדינו של עכן היה נחרץ גם אם היה מכחיש את האשמה, הודאתו נועדה להצדיק את תוצאות הגורל לעיני העם [ביאור שטיינזלץ, רד"ק], ולהוכיח לאומות העולם שתבוסת ישראל בעי נבעה מחטא פנימי ולא מחוסר יכולת אלוהית [אלשיך]. בנוסף, ההודאה הכרחית כדי שמיתתו תשמש לו כפרה לעולם הבא [רד"ק], וכן כדי לאתר את השלל המדויק ולמנוע ממנו להתגלגל לידי אדם אחר, מה שהיה משאיר את החרם בתוך המחנה [אברבנאל].
יהושע דורש מעכן שִׂים־נָא כָבוֹד לַה'. משמעות הדבר היא שעליו לחדול מהכחשת הגורל האלוהי, שכן הכחשה זו מחללת את שם ה', ואילו הודאה באשמה תביא כבוד לה' כאשר העם יראה שהעונש מוצדק [מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המפרשים כי שימת הכבוד מתבטאת בהשבת הרכוש הגנוב לבעליו האמיתיים, כלומר לה' [אברבנאל]. יהושע מבקש מעכן להניח בצד את כבודו האישי ואת החשש מהשפלה פומבית, ולהעדיף על פניהם את כבוד שמים [אלשיך].
לאחר מכן מוסיף יהושע וְתֶן־לוֹ תוֹדָה. משמעות המילה תוֹדָה בהקשר זה היא הודאה באמת על המעילה בחרם [מצודת ציון, מצודת דוד]. יש הסבורים כי דרישה זו מכוונת גם להודאה על עבירות נוספות שעשה עכן בעבר [מלבי"ם], שכן כבר בימי משה הוא עבר על חרמים דומים [אברבנאל].
בהמשך הפסוק, יהושע אומר וְהַגֶּד־נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ. כאן הוא מבקש לדעת אילו דברים בדיוק נלקחו מן השלל [מצודת דוד]. פרשנים מצביעים על הבחנה שיוצר יהושע בין ההודאה לה' להגדה אליו: הוידוי המהותי על החטא מופנה כלפי ה', אך את פרטי המעשה יהושע מבקש שעכן יגיד לו באופן אישי ופרטי, כדי לחסוך מעכן את הבושה שבפירוט החטא לעיני כל ישראל [אלשיך, אברבנאל].
הפסוק נחתם באזהרה אַל־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. משמעות הפועל תְּכַחֵד היא העלמה והסתרה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יהושע מזהיר את עכן שלא יסתיר ממנו עבירות נוספות [מלבי"ם], ורומז לו כי ממילא כל ניסיון הסתרה ייכשל, שכן רוח ה' פועמת ביהושע והאמת תתגלה בכל מקרה [אלשיך].