רגע הדין של עכן מגיע לשיאו, כאשר הוא מוצא מחוץ למחנה יחד עם משפחתו ורכושו כדי לשאת בעונש על מעילתו בחרם. הכתוב מכנה אותו בֶּן זֶרַח על שם ראש המשפחה, תוך דילוג על אביו הישיר לשם קיצור [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
אל המעמד המטלטל מצטרף העם כולו, כפי שנאמר וְכׇל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. העם הלך יחד עם יהושע [מצודת דוד] כדי לחזות בעונש מקרוב, למען יראו וייראו, וכדי להעביר מסר מרתיע לבל יעז איש לחזור על חטא חמור שכזה [רש"י].
נוכחותם של וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו במעמד זה מעוררת שאלה מוסרית נוקבת באשר לגורלם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהילדים לא הובאו למקום כדי להיות מוצאים להורג, אלא אך ורק כדי לצפות במשפטו של אביהם וללמוד לקח, וראיה לכך היא שהפסוק הבא מציין את עונש הסקילה בלשון יחיד כלפי עכן בלבד [רלב"ג, אברבנאל]. עם זאת, ישנה דעה ולפיה הבנים והבנות אכן נענשו יחד עמו. לפי גישה זו, מדובר היה בילדים קטנים שנחשבו כחלק מקניינו של עכן, ובכך התקיים הציווי האלוהי להשמיד את החוטא ואת כל אשר לו [רלב"ג, אברבנאל]. לעומת זאת, לגבי בעלי החיים שלו, כדוגמת וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ, הפרשנים מסכימים כי אלו הובאו במטרה להשמידם ולאבדם כליל, כחלק מקיום גזר הדין על רכושו של המועל בחרם [רש"י, אברבנאל].
המסע אל מקום הענישה מתואר במילים וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר. תיאור זה מעורר פליאה, שכן הליכה לעמק היא ירידה ולא עלייה. הפרשנים מסבירים כי הדרך מהמחנה שביריחו לעמק עברה דרך הר, ולכן היה על העם לעלות תחילה אל ההר בטרם ירדו אל העמק [רד"ק, מצודת דוד]. באשר לשם המקום, עֵמֶק עָכוֹר, אין זה שמו המקורי של האזור, אלא כינוי שדבק בו בעקבות מאורע קשה זה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].