תהליך איתור החוטא בעם מתבצע באופן שיטתי ומדורג, תוך צמצום המעגל מהרמה הלאומית הרחבה ועד לאדם הבודד, באמצעות מנגנון בירור אלוהי.
תחילה נצטוו ישראל לגשת אל הבירור, וְנִקְרַבְתֶּם, במטרה למצוא את האשמים [ביאור שטיינזלץ]. ההתקרבות נעשתה מול ארון הברית, כאשר כל שבט, לְשִׁבְטֵיכֶם, ניגש בנפרד [מצודת דוד].
הפרשנים מציעים דרכים שונות להבנת האופן שבו התבצעה הלכידה האלוהית, אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה'. גישה אחת מסבירה כי מדובר בלכידה פיזית ניסית: השבט או האדם שנלכד לפני הארון קפא על עומדו ולא יכול היה לזוז ממקומו באופן זמני [מצודת דוד, רד"ק]. לאחר שזיהו את הנלכד, הזיזו אותו ממקומו כדי להמשיך בשלבי הבירור הבאים [מצודת דוד]. דרך נוספת מתארת שימוש באורים ותומים: השבטים הועמדו מול אבני החושן, והאבן של השבט האשם, שבט יהודה, איבדה מזוהרה והפכה כהה. בנוסף לדרכים אלו, יש המציינים כי לכל הפחות בשלבים המאוחרים של בירור המשפחות והאנשים, התהליך התבצע באמצעות פתקים שהוצאו מקלפי על פי גורל [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
תהליך הצמצום ממשיך שלב אחר שלב. לאחר שנלכד השבט, הוא יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, כלומר הקבוצות התת-שבטיות המרכיבות אותו [ביאור שטיינזלץ], המיוצגות על ידי ראשי המשפחות [רד"ק]. מכיוון שבכל משפחה מורחבת ישנם בתי אבות רבים, המשפחה שנלכדה תקרב לַבָּתִּים, כלומר לראשי בתי האב [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, הבית שנלכד יקרב לַגְּבָרִים. בשלב זה, כל האנשים היחידים בני אותו הבית ניגשים לגורל [רש"י, מצודת דוד, רד"ק], עד שלבסוף נלכד החוטא היחיד מביניהם [ביאור שטיינזלץ].