תגובת ההנהגה לתבוסה הצבאית הבלתי צפויה מתבטאת בשורת פעולות אבל ותחינה פיזיות. יהושע קורע את שִׂמְלֹתָיו, כלומר את בגדיו [ביאור שטיינזלץ]. פעולת הקריעה, וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ, נעשתה כאות אבל על הלוחמים שנהרגו במערכה [מלבי"ם].
לאחר מכן, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו לפני ארון ה', פעולה שנועדה לשם תפילה [מלבי"ם].
המעשה השלישי, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם, משמש כאות אבל שאינו נובע רק מעצם המפלה בקרב, אלא בעיקר מהמשמעות העמוקה שלה [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף לכך, העלאת העפר מבטאת הכנעה מוחלטת, כהכרזה סמלית של יהושע והזקנים כי הם מחשיבים את עצמם כעפר [מלבי"ם].