יהושע, פרק ז׳, פסוק ו׳

התבוסה הצבאית הבלתי צפויה מביאה את ההנהגה לשורת פעולות פיזיות של אבל ותחינה. כאות אבל על הלוחמים שנהרגו בקרב, וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ את שִׂמְלֹתָיו, כלומר את בגדיו, ולאחר מכן וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו לפני ארון ה' לשם תפילה. יתרה מכך, יהושע והזקנים אבלים לא רק על עצם המפלה אלא גם על משמעותה, ולכן וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם. פעולה זו משמשת כביטוי של הכנעה מוחלטת, מתוך הכרזה סמלית של המנהיגים כי הם מחשיבים את עצמם כעפר.