האדם שייתפס בעוון מעילה ברכוש המוחרם הוא הנלכד בחרם, ודינו הוא כי ישרף באש מידה כנגד מידה, שכן העיר יריחו ורכושה נועדו לשריפה. העונש מקיף אתו ואת כל אשר לו, כאשר יש הסבורים שדין השריפה חל גם על ילדיו ורכושו, ויש המבחינים וקובעים שרק הרכוש נשרף, ואילו החוטא ובהמותיו נידונים לסקילה. חומרת העונש נובעת משתי סיבות: הראשונה היא כי עבר את ברית ה' בעצם המעשה האסור כלפי שמיים. השנייה היא וכי עשה נבלה בישראל, כלומר ביצע מעשה מגונה בעבור חמדה קטנה, אשר בגללו נענש העם כולו וספג מפלה.
יהושע, פרק ז׳, פסוק ט״ו
וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶת־בְּרִ֣ית יְהֹוָ֔ה וְכִֽי־עָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.