תארו לעצמכם שמישהו עושה משהו אסור בסתר, וחושב שאף אחד לא יגלה. איך הייתם מרגישים אם בגלל המעשה הקטן שלו, כולם היו נפגעים?
ה' אמר ליהושע בדיוק מה יקרה לאדם שגנב מהרכוש של העיר יריחו. אדם כזה נקרא הנלכד בחרם, כלומר, מי שנתפס לפני ארון הברית על כך שלקח דברים שהיה אסור בהחלט לקחת. למרות שה' ידע בדיוק מי החוטא, יהושע פעל בחכמה. הוא רצה שהחוטא יודה באמת מול כולם. למה? כי משפחתו של החוטא התחילה להגיד שהגורל שבחר בו הוא סתם מקרה. יהושע רצה שלאף אחד בעם לא יהיה ספק, ומיד אחרי ההודאה הוא שלח אנשים שירוצו מהר לאוהל של החוטא, כדי שהמשפחה לא תספיק להעלים את הראיות ולהסתיר את המעשה.
העונש שנקבע לאותו אדם היה שהוא ורכושו ישרף באש. הסיבה לכך היא מידה כנגד מידה: העיר יריחו והרכוש שבה היו אמורים להישרף, ולכן זה מה שקורה למי שלקח מהם. העונש חל אתו ואת כל אשר לו, כלומר על כל הרכוש שלו ועל מי שראה את המעשה, ידע עליו ושתק.
בסוף מוסברות שתי סיבות לעונש. הראשונה היא כי עבר את ברית ה', כלומר הוא עשה מעשה שאסור לעשות ופגע בקשר עם ה'. הסיבה השנייה היא וכי עשה נבלה, שזהו מעשה מביש ולא ראוי. אותו אדם פגע בכל עם ישראל, כי בגלל שהוא כל כך רצה לעצמו קצת רכוש, כל העם נענש והפסיד במלחמה.