שופטים, פרק י״א, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שהייתם צריכים להגיע למקום מסוים, והקפדתם ללכת מסביב כדי לא לדרוך בטעות בגינה של השכן? כשבני ישראל היו בדרכם אל הארץ המובטחת, הם נזהרו מאוד לא לריב עם העמים השכנים ולא להיכנס לשטח שלהם. הם רצו להוכיח לכולם שהם נלחמים ולוקחים שטחים רק כאשר ה' מצווה עליהם, ולא סתם כי הם מחפשים להשתלט על עוד מקומות. לכן, וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר מתאר איך הם הלכו קודם כל במדבר שמדרום לעמים אדום ומואב. במקום להיכנס לארצות האלו, כתוב על עם ישראל וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב, כלומר הם עקפו והקיפו את כל האזור מדרום, ואז פנו צפונה והקיפו את הגבול גם ממזרח, בלי לנסות לתקוף אף אחד. הם הלכו והלכו עד שהגיעו אל הקצה המזרחי של מואב, שנקרא כאן מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ. שם בני ישראל עצרו, ועל כך נאמר וַיַּחֲנוּן. זו פשוט דרך אחרת להגיד "ויחנו", רק עם תוספת של האות נו"ן בסוף. הם הקפידו מאוד לחנות בְּעֵבֶר אַרְנוֹן, כלומר ממש בצד השני של נחל ארנון, שהיה קו הגבול. כך הם הבטיחו שהם נשארים בחוץ ולא נכנסים אפילו צעד אחד לתוך השטח של מואב. רק מאותה נקודה, שהייתה מחוץ לגבולות של העמים השכנים, הם התחילו לכבוש את השטחים של המלכים סיחון ועוג שה' אישר להם לקחת, ומשם חצו את הירדן ונכנסו לארץ כנען.