שופטים, פרק י״א, פסוק ז׳

תארו לעצמכם שמישהו שהתנהג אליכם ממש לא יפה, פתאום מגיע לבקש מכם טובה גדולה רק בגלל שהוא זקוק לעזרה. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה ליפתח. מנהיגי העם באים אליו ומבקשים שיציל אותם מהמלחמה, אבל יפתח לא מסכים מיד. הוא כועס עליהם ואומר להם את האמת בפרצוף. יפתח אומר להם וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי. רגע, הרי האחים שלו הם אלה שגירשו אותו, אז למה הוא מאשים את המנהיגים? התשובה היא שהמנהיגים ראו מה קורה, עמדו מהצד ולא עשו שום דבר כדי לעצור את זה, ולכן הם שותפים למעשה ואשמים לא פחות. באותו זמן, הם פשוט זלזלו בו. ואז יפתח שואל אותם שאלה קשה: וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם. כלומר, למה נזכרתם בי רק עכשיו כשיש לכם צרה? יפתח מבין שהם לא באו בגלל שהם אוהבים אותו או מתחרטים על מה שעשו. אם הם באמת היו מצטערים, הם היו מבקשים סליחה מזמן, כשהכל היה שלֵו ורגוע. בגלל שהם חיכו לרגע שבו הם נמצאים בסכנה, ברור שהם באו רק כי אין להם ברירה אחרת. לכן, יפתח שואל אותם למה שהוא יעזור להם עכשיו כאילו הם חברים טובים, כשהוא יודע שהם פונים אליו רק מתוך דאגה לעצמם.